כמה אתם סומכים על סבתא?

רשומה רגילה

"חלית? נפצעת? בוא, תן לי לטפל בך. תקצוץ בינתיים שן שום, ואני ארתיח קצת פטרוזיליה, חומץ, עין של לטאה ושני כפתורים. תמרח בזה את הגרביים, את העין של הלטאה תקבור מתחת לאבן שחורה בליל ירח כמעט מלא, ואת השום תן לי, אני בדיוק צריכה לסלט."    –סבתא להמשיך לקרוא

אבא בתקופת האבן

רשומה רגילה

כשהאדם הקדמון היה חוזר הביתה מעוד יום מפרך של ציד ממותות, רעיית עדרי מסטודונים, ליקוט ירקות או סתם בהייה באבנים, הוא היה נעצר לפני הכניסה למערה שלו. משעין את הנבוט על הקיר, מוריד מכתפו את שק המציאות שליקט, עוצם את העיניים ולוקח נשימה עמוקה. להמשיך לקרוא

צעצועים למבוגרים

רשומה רגילה

בדרך כלל אני כותב על הילדים שלי ועל הצעצועים שלהם, על כמה שהם אוהבים לשחק איתם ועל הבלאגן שהם עושים, אבל הפעם החלטתי להתמקד דווקא בצעצועים שמתאימים יותר לנו המבוגרים. כי גם לנו מגיע. להמשיך לקרוא

שני ילדים. פעם היו שלושה.

רשומה רגילה

"לפני בערך שלוש שנים ראיתי את נטע מתמוטטת באמצע מסיבת יום הולדת של ילדה מהגן שלה. בעצם, לא בערך. בדיוק לפני שנתיים ושמונה חודשים. אי אפשר לשכוח תאריכים של דברים כאלה, זה נצרב לך בזיכרון. כל היום הזה צרוב לי בזיכרון. מה היא לבשה בבוקר, איך היא התווכחה איתי שהיא רוצה ללכת עם שיער פזור, אפילו השריטה הקטנה שהייתה לה ליד המרפק."

היא מדברת בקול מונוטוני, בעיניים כבויות. אני מציע לה לשתות משהו, היא לא עונה. רק מציתה סיגריה נוספת. המאפרה מלאה.

"זה לא שלא ידענו שיש לה אלרגיה לשומשום. עשינו לה טעימות, כמו לכל ילד בערך כשהיא הייתה בת חצי שנה. חלק מהדברים היא אהבה, חלק פחות. מתישהו עלינו על זה שהיא משתעלת אחרי שהיא אוכלת דברים עם שומשום. אז הפסקנו לתת לה. זה לא שהיא התנפחה או משהו, פשוט הייתה משתעלת".

היא משתתקת. אני נותן לה זמן למצוא את עצמה מחדש. כשזה לא קורה והסיגריה שהיא מעשנת כבר כמעט חורכת לה את האצבעות אני שואל מה קרה כשהכניסו אותה למסגרת.

"כשהכנסנו אותה לגן ביקשנו במפורש מהגננת והסייעות לא לתת לה שומשום. לא היו עם זה בעיות. פשוט נמנענו מזה לחלוטין. זה היה כל כך ברור, כל כך חלק מהחיים שלנו. היה לנו חשוב שהיא לא תראה בזה מגבלה ותחיה חיים רגילים לגמרי."

הטלפון שלה מצלצל ומקפיץ את שנינו. היא עונה. שיחה קצרה, אני משתדל שלא להקשיב. מסתכל על התמונות בסלון- שלושה ילדים ברוב התמונות.

"ביום הולדת של יעל היא כל כך שמחה. שיחקה עם הילדים, השתתפה בהפעלות, אפילו ליטפה את החיות שהביאו. בשלב של האוכל וידאתי כמובן שאין שומשום במה שהיא אוכלת. היא ישבה לאכול ואני הלכתי לצד, לעשן. באמצע הסיגריה שמעתי צעקה. לא של ילד. של אמא של יעל. לקחתי עוד שאיפה. כיביתי את הסיגריה. אני זוכרת שהבחנתי בכתמי האודם על הקצה שלה כשדחפתי אותה לתוך עציץ. עד כמה שאני יודעת היא עדיין שם. התקרבתי לשולחן אוכל. נטע הייתה בידיים של אמא של יעל, הידיים שלה שורטות את הגרון. לידה הייתה מונחת חתיכת חטיף שומשום כזה של מבוגרים, שיעל מצאה בתיק של סבתא שלה."

היא משתתקת. בוהה במרכז החדר. אני לא מוצא מילים.
מבוסס על סיפור אמיתי. מקרים כאלה ודומים קורים בארץ בכל שנה. אם יש לכם חשש שלידכם יש אלרגיה למזון- קחו אותו להיבדק. בגיל צעיר עוד יש סיכוי להתגבר על האלרגיה. אל תשחקו ברולטה רוסית בכל פעם שהילד שלכם מכניס משהו לפה.
http://alergy-hadasa.pagedemo.co/


4 דברים שהילדים שלכם נושמים ואיך להימנע מהם

רשומה רגילה

אתם מחשיבים את עצמכם כהורים טובים?
גם אני. אני דואג שיאכלו אוכל מזין (בין במבה לקרמבו), אני מחנך אותם (משתדל, בכל אופן) ואני מקפיד שיצחצחו שיניים (לפחות בבוקר). אבל יש דבר אחד שדי קשה לשלוט בו, בכל אופן מחוץ לבית- מה נכנס לילדים שלכם לריאות.
עישון יד שנייה- מכירים את זה שהגננת יוצאת להפסקת סיגריה, ובדיוק אחד הילדים בוכה, ואז כל הילדים בוכים? מה הסבירות שאותה גננת או סייעת תסיים בנחת את הסיגריה, תשטוף ידיים היטב, תתאוורר ותאוורר את הבגדים שלה ורק אז תיגש לילדים? לא גבוה. יותר סביר שהיא תזרוק את הסיגריה למאפרה וישר תיגש לעזור לסייעת השנייה. אז מה אפשר לעשות? לשים לב שיש דירוג בהפסקות של הסייעות בגן ולתת דגש על נהלים שימנעו עישון בקרבת הילדים.
אבקנים- אבקנים הם הדרך של הטבע להחזיר לנו, בני האדם.
-"אתם דופקים ומזהמים את אמא אדמה כל הזמן? אין בעיה. קחו קצת איברי רבייה של עצים ישר לתוך האף".
גם מי שלא אלרגי בצורה חמורה שואף במהלך נשימה המון אבקנים, שבטח לא עוזרים לנשום בצורה צלולה יותר, לא משנה כמה הריח שלהם טוב. אז מה עושים? ניתן להתקין את מטהר האוויר של smart air שמחטא את האוויר שנכנס לבית
עשן של מכוניות- האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק, ופולט המון המון מזהמים מהאגזוז. העשן שיוצא מהאגזוז של הרכב שלפניכם כשהוא מתחיל נסיעה ברמזור ונכנס אליכם לרכב ומחניק אתכם? אז זה בדיוק מה שהילדים שלכם נושמים. מה אפשר לעשות? כשנוסעים בעיר לסוע עם חלונות סגורים ולכוון את המזגן של הרכב שימשוך אוויר מפנים הרכב ולא מבחוץ.
חומרי ניקוי- אחחחח, אין כמו ריח של אקונומיקה כדי להבהיר עד כמה הבית נקי. בכל מקום בו מנקים את הרצפה או הקירות או החלונות או כל דבר- נשארים אדים מחומרי הניקוי שלוקח להם זמן להתפזר. עד אז- אתם מריחים את הניחוח הלימוני הזה? בדיוק. אז איך אפשר לשנות את זה? מגדירים זמנים ברורים לניקיון בתוך הבית בהם הילדים נמצאים אצל חברים או במסגרת אחרת ודואגים לאוורור כמו שצריך לאחר הניקיון.



,

קנאה? סתם משמין

רשומה רגילה

חוזרים לבית הספר ולגנים. איזה כיף. והכי כיף לקום בחמש בבוקר ולהכין סנדוויץ' מושקע בטירוף כי הילדה חזרה אתמול ואמרה שחברה שלה קיבלה לארוחת עשר לחמניה מאודה עם ממרח אגוזים ביתי. אז מה, אני לא אשקיע בשביל שילדים אחרים יקנאו בבת שלי?

אבל עד אז, צריך לעבור את ימי ההסתגלות בגן.

לא שאי פעם תתפסו אותי מתלונן על להיות עם הילדים במשך כמעט חודש שלם כשזה החודש הכי חם בשנה ואין אפשרות לצאת מהבית רוב היום כי חם בחוץ והילדים מטפסים על הקירות והעצבים שלי. אני? להתלונן? להמשיך לקרוא