חיי כלב

יש לנו כלב. קוראים לו פאי. הוא פקינז חום בן שש שנים. כמו כל הפקינזים אחרי כל תספורת הוא נראה כמו עכברוש, וכמו כל הפקינזים הוא קצת טמבל. אבל על מה שחסר לו בשכל הוא מפצה באהבה. אז לכל מי שהתלבט אם לגדל כלב ביחד עם הילדים שלו- אין סיכוי שהייתי מוותר עליו. לא סתם אנחנו קוראים לו האח הגדול של תום.

לכבוד יום ההולדת השישי שלו, ערכתי עם פאי ראיון. הוא נגנז. יותר מדי גסויות. מה שנשאר אחרי שצינזרתי זה היום שעבר עליו.

 

6:00- מתגנב למיטה של אמא ואבא. נעים שם. אני נדחק בין שניהם, מחכה שמישהו יקפל את הרגליים מתוך שינה ומהר תופס את המקום של הרגליים לפני שיוכלו ליישר אותן. Suckers.

6:30- אני מתעורר בבהלה ממשיכה בזנב. לפני שאני מספיק לזוז תום קופצת עלי, מחבקת וצועקת לי באוזן: "פאאאאאאייייייי".   כן. זה אני.   "פאאאאאאאיייייי".   אני מלקק אותה בפנים עד שהיא עוזבת אותי ובורח מהר למיטה שלי. לפני שאני יוצא מהחדר אני מסתכל אחורה ורואה את המבט של אבא שאומר "פאי, אולי אתה תיקח אותה לגן היום?" –אין סיכוי.

7:00- אני מתעורר מחלום שבו רדפתי אחרי חתולים (בניגוד למציאות שבה זה בדרך כלל הפוך) מהצעקות של תום. אפשר לחשוב שמרביצים לה. רק שוטפים לה פנים ומסרקים אותה. למרות שתכל'ס אני מזדהה. גם אני יצאתי עם טראומה מהתספורת האחרונה. הם מסיימים להתארגן ויוצאים לשים את תום בגן. נו טוב, חוזרים לישון.

7:30- אבא חזר!!!!!!!!!!! אבא!!!!! אבא!!!!! איזה כיף שחזרת!!!!!! לא ידעתי מתי ואם בכלל תחזור!!!!!

7:35- יוצאים לטיול. אבא מוריד אותי על הידיים במדרגות, כי יש לי פריצת דיסק, אז צריך להיזהר על הגב שלי. אני גומל לו בליקוק לפנים. אין על הליקוקים שלי, בייחוד כשעדיין יש לי ריח של שינה בפה.

7:36- הגענו למטה. אבא שם לי רצועה ואנחנו יוצאים מהבניין. אני מסתובב קצת, מרחרח הרבה. לפתע אני רואה את שייבה. מיי נמסיס מהקומה למעלה. מיד אני רץ כמה שיותר רחוק ממנה.

7:40- חייב לחרבן. מתאמץ קצת, מתכווץ קצת ו-פלופ. ועוד קצת. אבא מוריד שקית מהרצועה ואוסף אחרי. כל הכבוד אבא.

7:42- חוזרים למעלה. בכניסה לבניין אני מרגיש שאני צריך לחרבן שוב. אז זה מה שאני עושה. לאבא אין שקית, ובדיוק עובר השכן מהוועד בית. אבא עושה את עצמו מחפש שקית בכיסים עד שהשכן הולך.

7:45- אבא יוצא לעבודה. ללללללאאאאא!!!!!!!!! אבא, תחזור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

7:46- נו טוב, נלך לישון.

11:00- אני קם. איזה חלום מתוק היה לי עכשיו. חלמתי שעדיין יש לי את ה***** שלי. איך אני מתגעגע אליהן….

11:10- הולך לשתות ולנשנש משהו.

11:20- נו טוב, נלך לישון.

14:00- מתעורר מקריאות של כלב ברחוב. אני מייד עולה על הספה ומשקיף החוצה.

–        "מי זה?"

–        "זה אני, אני כלב"

–        "מה אתה אומר?? גם אני כלב"

–        "וואלה? איזה קטע"

–        "קטע קטע"

16:30- אמא ותום חוזרות הביתה!!!!!!! איך אני אוהב את אמא ותום!!!!!!!!

16:45- אמא ותום מוציאות אותי לטיול. איך אני אוהב שאמא ותום מוציאות אותי לטיול!!!!!!!!!

16:50- תום מחזיקה את הרצועה שלי ואמא מפקחת. אני רץ ותום רצה אחרי. אני הולך ותום הולכת אחרי. אני עושה פיפי ותום אומרת "פיפי. פאי פיפי". ממשיכים לטייל. עוברים ליד ילדה שרואה אותי ומתחילה לבכות מרוב פחד. באמת??? ממני???

18:00- אבא חזר!!!! אני הכי אוהב את אבא!!!!!!!!!

18:15- תום נעמדת וצועקת "פרסססססס!!, פאאאאאאאי פרס!!!!" אני הכי אוהב את תום!!!! בייחוד כשהיא נותנת לי פרס!!!!!

18:30- ארוחת ערב משפחתית. אני עומד מתחת לכסא של תום וקופץ על השאריות שהיא מפילה. אני הכי אוהב נקניקיות!!!!!!

19:15- מקלחת. אני הכי לא אוהב מקלחת!!!!!!! אבל זה תמיד נורא מסקרן אותי מה הם עושים שם. אז אני נכנס. תום משפריצה עלי. אני הכי לא אוהב מקלחת!!!!!!

19:30- תום הולכת לישון. הם צריכים את עזרתי. אז אני מייד נכנס לחדר שלה ומתחיל להתרוצץ. זה תמיד מרדים אותה. משום מה תמיד מגרשים אותי משם לפני שזה עובד.

19:45- תום ישנה. כולם בשקט.

19:56- ליד הדלת עוברת שייבה. אני מייד מתחיל לצעוק עליה שתעוף מפה, ומה היא עוברת לי מול הדלת ומי היא בכלל?! משתיקים אותי. אני לפעמים חושב שאף אחד לא מודע לאיומים ולסכנות שאני ורק אני מונע מהם.

20:15- אני מנצל את הזמן שיש לי עם לבד עם אמא ואבא. אני מתכרבל לידם והם מלטפים אותי.

21:30- אבא מוציא אותי לטיול. אני הכי אוהב ללכת עם אבא לטיול!!!! אנחנו יורדים והוא מאיים עלי שלא אעשה לו קטע כמו היום בבוקר. אין לי מושג על מה הוא מדבר.

21:35- עובר לידי כלב שאני לא מכיר ורוצה לרחרח אותי. אני לא נותן לא, שלא יראה את הבושה שיש לי בין הרגליים. עולים הביתה. אני הכי אוהב להיות בבית!!!!!

22:30- אני מתגנב לחדר של תום. היא הכי חמודה כשהיא ישנה!!!!!! אני מתכרבל ליד המיטה שלה והולך לישון. לילה טוב!!!!!!!!!

22:31- אני שומע את אבא אומר לאמא שהוא יקרע את הכלב אם הוא יעיר את הילדה. אין לי מושג מי זה הכלב הזה, אבל גם אני הייתי קורע אותו.

 

 

ועכשיו ברצינות. עזבו לרגע בצד את כל ההוכחות המדעיות והפחות מדעיות על כך שלגדול עם כלב או חיה אחרת מועיל להתפתחות ו/או לבריאות. לראות את תום ופאי גדלים ביחד, משחקים ביחד, שומרים אחד על השני (תום ממש מודאגת אם אנחנו משאירים את פאי בבית וכשהיא הייתה יותר קטנה פאי בחן את כל מי שהתקרב אליה), ואת האהבה שיש ביניהם (הם מנשקים אחד את השני. בפה. עם הלשון. כן, זה קצת מגעיל) מזכיר לי שבאמת אין כמו לגדול עם כלב.

מוקדש לפו, אטילה, דייזי, מואיז, צ'יטה, גוגי, זורו, גומי, ג'ינס ובובה. גידלתם אותי כמו שצריך.

צוחק מי שצוחק אחרון