תומולדת שנתיים

הכול התחיל לפני שנתיים וחמישה חודשים. הלכנו לסקירת הריון, לא משהו יוצא דופן. במהלך השקיפות העורפית חודש לפני, הרופא לא הצליח לראות בוודאות את מין העובר. לא שזה שינה הרבה, הרי היה ברור לי שזה יהיה בן. כמה דקות לאחר שהתחיל את הסקירה, שאל אותנו הרופא אם אנחנו רוצים לדעת אם זה בן או שזה בן, לפחות זה מה שאני שמעתי. אמרנו לו שכן. הוא אמר שלפי מה שרואים כרגע בין הרגליים- זו בת. שאלתי אם הוא בטוח. הוא ענה שכן. שאלתי אם הוא יכול לבדוק שוב. הוא אמר שאין צורך. שאלתי אם אפשר לקבל חוות דעת שנייה. הוא שלח אותי החוצה.

כך הבנתי שאני, מושבניק עם כפות רגליים שלא היו מביישות סוליות של טימברלנד, קצין קרבי עם סכין בין השיניים (טוב נו, קצין קרבי בשריון), סו-שף במסעדה הטובה בארץ שמעביר סרוויסים קשים בלי למצמץ- הולך להיות אבא לבת.

זה לא שאני לא אוהב בנות. להפך, אפילו התחתנתי עם אחת. פשוט מעולם לא תכננתי להפוך לאבא של אחת כזו. אין לי אחיות, הבנות דודות שלי תמיד היו קטנות יותר ובאופן כללי- לא ראיתי צורך להתעמק בנבכי המין המוזר הזה. שוב- אני אוהב בנות.

אז התחלתי להתכונן. קראתי ספרים, עשיתי מחקר באינטרנט (ז'תומרת, היו שם סרטונים די מפורטים…) ובעיקר ניסיתי לנשום עמוק ולהירגע. יש לי קצת זמן, נכון?

חמישה חודשים אחרי כן, תום נולדה. וסה"כ היא הייתה די בסדר. אמנם בסוף ירדתי מהרעיון של לעשות ברית בכל מקרה, אבל השתדלתי לגדל אותה כמה שיותר ללא קשר למגדר. קנינו לה גם פלאפון נסיכות וגם משאיות, גם בגדים ורודים וגם כחולים. גם שמלות וגם חצאיות. וגם מכנסיים.

אבל הרגע שחששתי ממנו הגיע לבסוף. תום הגיעה לגיל שנתיים. כששאלתי אותה בחשש איזו יומולדת היא רוצה, היא ענתה ללא היסוס: "יומולדת קיטי סגול!!"

מה כבר יכולתי לעשות? להגיד לא לילדה בת שנתיים? כבר עדיף לעזוב את הארץ. זו הייתה האופציה השנייה שלי, אבל בסוף גם היא ירדה מהפרק. אז התחלנו לתכנן את "תומולדת שנתיים- מתקפת הקיטי הסגולה". וכשאני אומר אנחנו, אני מתכוון כמובן לאשתי. וכשאני אומר התחלנו, אני מתכוון כמובן לזה שהיא שלפה מחברת מפורטת עד לרמת מפיות השולחן וסידורי הושבה לאורחים שהייתה מוכנה במגירה כבר שנתיים וארבעה וחצי חודשים. או כך זה נדמה לפחות. לזכותה יאמר שהייתה חלוקת עבודה הוגנת מאוד. כמה סלטים ופשטידות היא חילקה לבני המשפחה, כמה סלטים וארגון השטח היו באחריותי, ושאר הפשטידות/קישים/גראטן תפו"א/קייק פופס/עוגיות הלו קיטי על מקל/לחם שום/סלסת עגבניות/טפיוקה וקוקוס וכמובן עוגת ההלו קיטי היו באחריותה. טוב, אני עזרתי קצת עם העוגה.

ואם כבר דיברתי על העוגה, אני אפרט קצת. עוגת שכבות בצבעי הקשת, כאשר בין שכבה לשכבה יש קרם וניל, והציפוי שעל העוגה הוא כמובן בצורת הלו קיטי עם סרט סגול(!). עכשיו, אני לא אומר שזו הייתה עבודה קשה, אבל אם מישהו (שהוא לא אשתי) יבקש ממני פעם לנסות ולשחזר את העוגה הזו, כדאי שיבוא אלי עם פתק שעליו כתוב מספר מאוד גבוה. או שתום תבקש הלו קיטי גם ליומולדת שלוש.

מזל טוב תוםתום! אבא אוהב אותך!

 

 

ואם כבר מישהו רוצה לעבוד בפרך על עוגה שנראית נהדר וגם טעימה (אבל נאכלת תוך 40 שניות)-

מצרכים לעוגה:
8 ביצים
2  כוס סוכר
2  שקית סוכר וניל
1 כוס שמן
2 כוס מיץ תפוזים
5  כוסות קמח תופח
מצרכים לקרם:
4 מיכלים שמנת מתוקה
8 כפות אינסטנט פודינג וניל
2 כף אבקת סוכר
אופן ההכנה
1. מקציפים את הביצים והסוכר במיקסר במשך מספר דקות
2. מוסיפים את הסוכר וניל, שמן ומיץ התפוזים ומערבבים היטב
3. מוסיפים את הקמח ומערבבים עד שהתערובת אחידה וללא גושים
4. מחלקים את הבלילה ל-6 קעריות. לכל קערית מוסיפים מעט צבע מאכל בצבע שונה
5. יש לאפות כל בלילה בנפרד. שופכים את הבלילה לתבנית משומנת בקוטר 24 ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כ-25-30 דקות לכל עוגה
6. לאחר שאופים את כל העוגות, מחכים שיתקררו ולאחר מכן מכינים את הקרם- מקציפים את כל המרכיבים יחד לקצפת יציבה (אם רוצים לקשט מלמעלה- כדאי להכין כמות כפולה של קרם)
7. בונים את השכבות: מסדרים על צלחה את השכבה הראשונה ומורחים עליה קרם. מניחים מעל שכבה שנייה ומורחים קרם וכן הלאה. בסיום מצפים את כל העוגה בקרם.
לזילוף מלמעלה-

להקציף ביחד עד למרקם יציב. לחלק לקעריות לפי מספר הצבעים שאתם רוצים לצבוע ולכל קערית להוסיף מעט צבע מאכל. להכניס לשקית זילוף ולזלף נקודות קטנות בכל אזור עד שהוא מלא.

טיפים- להשתדל לא להכין באוגוסט. אבל אם אין ברירה, כדאי להדליק מזגן תוך כדי עבודה על העוגה. הקרם מאוד עדין ורגיש לחום.