שתי כוסות ניצבות על השולחן. שתי כוסות זהות לחלוטין- בגובה, במשקל, במראה. ההבדל היחיד הוא בתכולה- באחת מהן שוקו ובשנייה- גם שוקו. מה ההבדל אתם שואלים? גם תום שואלת. היא מבלה את 15 הדקות האחרונות בבחינה מדוקדקת של שתי הכוסות. בהתחלה, היא לא הבינה מה היא עשתה שזיכה אותה בשתי כוסות שוקו. היא כל כך התלהבה כשהגשתי לה שתי כוסות שוקו, היא ממש קפצה בהתלהבות, שהפכה תוך שניות לחשדנות. היא הביטה בי במבט שהיא שומרת בדרך כלל לאחות בטיפת חלב ושאלה- "למה שתיים?" עניתי- "כי יש לי שאלה חשובה מאוד לשאול אותך. איזה שוקו יותר טעים?" מהר מאוד החשדנות הפכה לחשיבות עצמית. "תום בודקת". זה התחיל בבדיקה חיצונית של הכוסות. היא סובבה אותן, בדקה אם הן מספיק קרות לטעמה ואז פסקה- "זה שוקו". הסכמתי איתה.
אני לא אוכל בריא כל כך. לא מספיק ירקות, יותר מדי סוכר. יותר מדי קפה. הרבה יותר מדי קפה. זה לא משהו שהפריע לי בעבר. ארוחה מאוזנת מבחינתי הייתה סטייק וזהו. אם מניחים אותו במרכז הצלחת, הארוחה מאוזנת. אבל מאז שאני אבא משהו השתנה. חשוב לי שתום תאכל אוכל בריא יותר, מאוזן יותר ומכיוון שאני רוצה להוות דוגמה החלטתי לעשות שינויים בתזונה. אצלי בפרט ובכל הבית בכלל. שוקו זה מקום מצוין להתחיל בו.
בחזרה לתום. אחרי שהובהר שבשתי הכוסות יש שוקו תום מתפנה לבקר את איכותו. היא מרחרחת ביסודיות כוס אחת ואז את השנייה. כל יינן היה מעריך את הרצינות התהומית בה היא מתייחסת לבדיקה. היא מערסלת את כוס השוקו ביד, מסחררת את הנוזל בפנים. שואפת עמוק את הניחוח… טוב, טיפה נסחפתי… היא מריחה את הכוסות. ועכשיו לחלק המכריע- הטעימה. לאט לאט היא מכניסה את האצבע לכוס הראשונה. כן, ככה היא טועמת. מוציאה מהכוס ומכניסה לפה. עוברים לכוס השנייה. גם פה היא מכניסה חלק מיקרוסקופי לכוס. מוציאה וטועמת. היא חושבת לרגע וחוזרת לכוס הראשונה.
תום אוהבת שוקו. גם בפני עצמו וגם כתוספת לקורנפלקס. ברוב הבקרים ככה היא פותחת את היום: פורצת לחדר שלנו, קופצת על המיטה וצועקת- "אני רוצה קורנפלקסשוקוחלב!!!" מכיוון שזה חלק משמעותי מהיום שלה החלטתי להתחיל מפה עם השינוי בתזונה. עד עכשיו לא ממש הייתי בודק איזה שוקו אנחנו קונים לה, אבל עכשיו התחלתי לבדוק את הערכים התזונתיים. לא משהו מסובך, פשוט בקניה, כשמשווים מחירים, מסתכלים גם באיזה שוקו יש פחות סוכר ופחות שומן.
"טעים לי!" היא מכריזה ואני מחייך. היא לוקחת שלוק מהכוס השנייה "גם טעים לי". הגענו ל Money time. אני אומר לה- "תום, אני צריך אותך פה מפוקסת וחדה. איזה שוקו יותר טעים לך?" היא טועמת שוב מהראשון ואז מהשני. מתרכזת, מתחילה לומר משהו ואז חושבת שוב. "נו?" אני מנסה להאיץ בה. "אבא רגע! אני חושבת!" אני שוקע בכורסא, ממלמל לעצמי בזעף "עם פאי זה לא היה קורה…" "אבא שקט!" אני שותק. תום ממשיכה בבדיקות. רק חסר לה חלוק לבן ונייר לקמוס. לאחר המתנה שנדמתה לי כנצח אבל בתכל'ס ארכה כחמש דקות אני נקרא בחזרה לשולחן ומגלה את הטעות הפטאלית שעשיתי- לא סימנתי את הכוסות. תום מגישה לי את הכוס שעכשיו (מי יודע איפה היא הייתה קודם) קרובה יותר אלי "זה הכי טעים לי!".
מזל ששמתי בשתי הכוסות את אותו השוקו…
אתם חושבים שככה הייתי מזלזל במה שאני נותן לילדה שלי לשתות?
אבא שלה ושלו 
מחשבה אחת על “כבר לא בוחש בשוקו”