יש אימרה בין השבטים שחיים במרכז אפריקה: "אם רודף אחריך תנין- תברח. אם רודף אחריך אריה- תסתובב ותילחם, כך תבריח אותו. אבל אם רודף אחריך היפופוטם- תעצור ותן לו להרוג אותך, כך הסבל שלך יהיה קצר יותר."
ככה זה עם ילדים. אתה יכול לנסות לברוח מהם, אתה יכול לנסות להילחם בהם, אבל בסופו של דבר זה יגמר בזה שהם עומדים מעל הגופה הרופסת שלך, יד אחת מחזיקה במבה שראתה כבר ימים יפים יותר, והיד השנייה מחזיקה את השלט שניסית במשך שעה וחצי למנוע מהם לקחת.
ותשמעו קטע- עכשיו יש לי שניים. אז קודם כל- אני משנה את השם של הבלוג, ודבר שני- כשיש שני ילדים, כל ה"קודם כלים" מקבלים דחייה אוטומטית שנעה בין חודשיים לחצי שנה, תלוי במצב העייפות שלכם.
ונחזור לתחילת הפסקה הקודמת- יש! לי! שני! ילדים!
לי, שכבר נאמר עלי בכמה הזדמנויות על ידי מספר אנשים שונים: "פחחח, אין סיכוי שהוא יסתדר עם שני ילדים". טוב, המצאתי את זה. ואם אני כבר מתוודה, המצאתי גם את הפתגם האפריקאי. תתבעו אותי. אבל ת'אמת, אפילו לי קשה לדמיין את עצמי עם שני ילדים. קודם כל, כי פתאום מצפים ממני להיות אחראי (לא שבילדה הראשונה לא ציפו ממני, אבל, אם אתם קוראים את מה שאני כותב, כנראה שגם אתם ויתרתם בשלב מסויים), דבר שני, פתאום להתעורר באמצע הלילה להאכיל ילד אחד, לחזור לישון בדיוק לשלוש דקות, להתעורר כי הילדה (תום קוראים לה, למרות שעכשיו כשיש שניים מהם, אני שוקל ברצינות להתחיל למספר אותם) צריכה פיפי, לחזור לישון שוב לשלוש דקות, להתעורר כי פתאום אני צריך פיפי (מתבגרים, אה?), לחזור לישון לשלוש דקות, להתעורר כי הקטן (מספר 2), (טוב נו, אורי) מתעורר כי נפל לו המוצץ, לחזור למיטה ולראות את אשתי היקרה מאוד ישנה כמו חזיר בר כי הסכמתי שהלילה אני אקום כי בלילה הקודם הם עשו לה חיים קשים ולהתאפק בכל הכח לא לתת לה איזה מרפק בגב "בטעות" (כבר אמרתי, מתבגרים), ואז לא להצליח להירדם כי אני לא בטוח אם מישהו מהם התעורר או שהכלב נוחר במרפסת. כן, אלו החיים שלי עכשיו.
"הופה! תראו אותו! שני ילדים וכבר הוא מתחיל להתלונן!"
הלו הלו, הורים לשלושה ילדים (או יותר, רחמנא ליצלן), תירגעו. קודם כל אף אחד לא אמר לכם להביא כל כך הרבה צאצאים, ודבר שני- כל ה"קודם כלים" מקבלים עכשיו דחייה. אני הולך לישון. נתראה כשאקום, בעוד שלוש דקות.
אבא שלה ושלו 