האבא המתלהב
המגונן מדי:
למרות שכל סביבת הג'ימבורי עשויה מספוג, הוא תמיד יהיה חצי צעד מאחורי הילד וברגע שהילד מתחיל להתנדנד הוא יתמוך בו ויעצור אותו. למרות שהג'ימבורי סגור ומגודר אם במקרה הוא יאבד קשר עין אם הילד הוא מיד ירוץ בהיסטריה ויחפש אותו.
הוא ההורה שתמיד ילך למפעילים ויאמר דברים בסגנון: "הילד ההוא שם, הוא נראה לי בן שלוש וחודש, וכתוב בפירוש שהמתחם הוא לילדים עד גיל שלוש, הוא מפריע לילדים שם".
המשחרר:
נכנס לג'ימבורי, מוריד נעליים, מלאים מהילדים את אחד הספוגים הגדולים בצורת ח', נשכב עליו ומתחיל להתעסק בפלאפון. מדי פעם, כשאחד הילדים צועק הוא מרים מבט, מוודא שזה לא הילד שלו וחוזר לפלאפון.
הוא ההורה שישאל את המפעילים: "תגידו, ראיתם ילד בערך בגובה כזה? אה, לא משנה, הנה הוא מחכה לי בחוץ".
המתעד:
אם תיקחו לו את הפלאפון, לא בטוח שהוא יזהה את הילד שלו בלי הפילטרים של אינסטגרם. מהרגע שהוא נכנס עם הילד לג'ימבורי הוא מיד מעלה ציוצים, סטאטוסים וסרטונים לכל הרשתות החברתיות. במקרים קיצוניים יגיע מצויד במצלמה עם פלש שיעוור באופן זמני את כל הילדים באזור.
הוא ההורה שייגש אליכם ויאמר: "סליחה, אתם יכולים להזיז טיפה את הילד שלכם? הוא נכנס לי לפריים".
המתלהב:
הוא ההורה שלא מצליח לקרוא את השלט "מיועד לילדים עד גיל 5". תמצאו אותו בדרך כלל חוסם את המגלשה, רץ מצד לצד אחרי הילד שלו, קופץ ראש לבריכת הכדורים או זורק דברים על העוברים ושבים.
הוא ההורה שיענה לצוות המפעילים: "מה זאת אומרת אסור? כתוב פה בשלט שמאוחדת ממליצים על פעילות בג'ימבורי"
המשווה:
הוא ההורה שאם זה היה קצת יותר מקובל להגיע לג'ימבורי עם סרגל, הוא היה עושה את זה. הוא תמיד יעקוב אחרי הילד שלו, אבל לא כדי לגונן או לתלם, אלא כדי להשוות אותו לילדים האחרים. ניתן לפעמים לצפות בו עובר עם הילד שלו פעם אחר פעם על המסלול במטרה לשפר זמנים.
הוא ההורה שיאמר (גם אם אף אחד כבר לא מקשיב): "כשהילד שלי היה בגיל של הילד שלך, הוא כבר עשה פליק-פלאק לאחור תוך כדי דקלום הא'-ב'".
אבא שלה ושלו 