עשרים וארבע שעות או: יום בחיי

3:20- אני שוכב ליד המיטה של תום והיד שלי מונחת על הגב שלה. כבר ארבעים דקות. כל פעם שאני זז היא מרימה את הראש ושואלת: "אבא?". אני מחזיר את היד.

3:45- אני מרים את היד. אין תגובה. אני בשקט בשקט מתרומם, בשקט בשקט פוסע בצעדים קטנים לכיוון הדלת ובשקט בשקט בועט בשולחן פעילות שלה שמתחיל לשיר את ה-א'-ב'. לא כל כך בשקט. תום מתעוררת. אני מסנן קללה. תום חוזרת אחרי. גם ברבע לארבע בבוקר זה מצחיק לשמוע ילדה בת שנה ושבעה חודשים מקללת. אני חוזר לשכב לידה.

4:45- אני מתעורר עם נמק ביד. לאט לאט מזיז את היד ומתאפק לא לצרוח מכאבים. בשקט בשקט פוסע מחוץ לחדר שלה לא לפני שאני מוודא שאין אינסטרומנטים גוזלי שינה בדרך. מתמוטט על המיטה שלי.

5:00- אני לא מצליח להירדם.

6:40- תום מעירה אותי עם ליטוף בפנים. ליטוף זו הגדרה מאוד מקלה עם מה שהיא עושה בפועל. אני מתייחס לכוונה שלה, לא לביצוע.

7:15- אנחנו בגן. אומר שלום לסיגלית הגננת ולילדים שכבר נמצאים. נשיקה לתום. ביי ביי.

7:30- המעיל כבר עלי בדרך לאופנוע. אני יוצא מהדירה.

7:31- פאי. שכחתי להוציא את פאי.

7:32- אני מוציא את פאי. כלב טוב. נו. תחרבן כבר. שיט, שכחתי להביא שקית.

7:45- יוצא לעבודה. אופנוע.

8:05- הגעתי. קפה שחור.

8:15- עוד אחד.

9:00- עובר על כל המקררים, עושה הזמנות למחר. יבשים, קפואים, גבינות, חיתולים, משקאות.

9:15- מתקשר לספקים. מבין שרשמתי חיתולים. שותה עוד קפה.

11:00- מכין את המיוחדים לסרוויס של היום. הגיעו גם הדגים, אז אני כבר מפלט ומכין מנות. זה אחד הדברים שגם מתוך שינה (או בלי שינה) אני יכול לעשות.

12:00- בון ראשון. 8 סועדים, 8 המבורגרים. על פניו לא מסובך, אבל יש שם חמש מידות עשייה שונות, 4 תוספות שונות וכל המבורגר עם או בלי חמוצים/מלפפון/עגבנייה. אני שוקל לקרוא למלצר שלקח את ההזמנה רק כדי לזרוק עליו משהו אבל מוותר. יופי של פתיחה לסרוויס.

13:00- אחרי הבום הראשון של ההזמנות נכנסים לקצב. הכל זורם כמו שצריך.

13:45- נגמר הסביצ'ה. מעדכן את המלצרים.

13:46- מוכרים עוד מנה של סביצ'ה. מעדכן את האחמ"ש. הוא שואל אם יש עוד ואני עונה שכן, אני תמיד מחביא כמה מנות כי אני לא רוצה למכור. הוא אומר לי שאפסיק להיות ציני. אני סופר עד עשר ואומר לו בנימוס שילך להזדיין.

14:30- לקוח מבקש מנה של חזה עוף עם פטריות בלי חזה עוף. אני דופק את הראש בקיר.

14:31- האחמ"ש מבקש שאוציא את המנה כמו שהלקוח ביקש כי הוא קבוע פה. נו טוב.

14:38- המנה חוזרת. מפתיע.

15:00- פתאום אני קולט שלא אכלתי כלום מאתמול בלילה. אני דוחף את הדבר הכי קרוב לפה. לחמנייה עם גבינה צהובה וכוס קפה- ארוחת בוקר של אלופים.

16:00- הבלאגן בסרוויס נגמר. אני יושב על הבר ולא זוכר אם שתיתי כבר שתיים או שלוש כוסות קפה, אז אני שותה עוד אחת ליתר בטחון.

17:00- מוודא שהמטבח מסודר ומוכן למשמרת ערב, מכין מיוחדים.

17:15- נכנס שולחן של 25 איש. נ-ה-ד-ר!

18:00- אחרי דיונים ארוכים עם הלקוחות, הוחלט שבעצם הם רוצים רק קפה. אין לי מילים מספיקות כדי לתאר מה בא לי לקחת ולדחוף למי ולאיפה.

18:01- אני עולה על האופנוע.

18:10- אני מגיע לבניין. קושר את האופנוע ועולה הביתה.

18:02- "אבא!!!!!" חיבוק גדול גדול לילדה שלי.

18:10- מכין מנחה לאל הקטן שלי.

18:15- יושבים לאכול ארוחה משפחתית. אני כל כך נהנה מזה ששכחתי את כל מה שעבר היום עלי במטבח.

19:00- מקלחת לתום. אני מנצל את ההזדמנות ונכנס איתה.

19:30- משכיב את תום לישון אחרי הרבה נשנושים וחיבוקים וליטופים.

20:00- זמן איכות עם כרמית.

20:05- סתם, תירגעו. אנחנו עדיין בזמן איכות, וזה לא מה שאתם חושבים. רואים טלוויזה ומדברים.

22:00- נשפכים למיטה.

02:00- "א-בא ?"