פוקימון מוזר
שוב הגיעה התקופה הזו, פעם בכל ארבע שנים. חודש של משחקי כדורגל. ואני לא אוהב כדורגל.
מה לעשות, אף פעם לא הייתי חובב כדורגל. שיחקתי בבית-ספר, לפעמים גם אחרי, אבל לראות כדורגל אף פעם לא עניין אותי. לא ישראלי, לא ליגת האלופות ואפילו לא המונדיאל. פשוט משעמם אותי. אז נכון, יש דברים יותר משעממים- כדורסל נשים, חוג תפירה, אנשים שמדברים איתי כשאני מנסה לראות טלוויזיה, אבל זה חודש שלם של שעמום. תנסו לדמיין חודש שלם שכמעט כל מי שאתם מכירים צמוד ללוח שידורים של שיעורי אזרחות לכיתות י"א, ולא רק זה- הם גם מנתחים איזה סעיף יותר מוצלח בחוק עזר שקר כלשהו, משווים חוקים בין מדינות שונות ואיזה מחוקק העביר הכי הרבה תיקונים. משעמם טילים, נכון? (אם אתם מיחידי הסגולה שהמשיכו ללמוד אזרחות כי זה מעניין אתכם- וואו. פשוט וואו. אין לי מה לומר לכם. חוץ מזה, אתם גם ככה עדיין עצובים על זה שדורנר לא נבחרה).
אז ככה זה מרגיש לי. חודש שלם שכמעט אין לי על מה לדבר עם אנשים, למרות שתמיד אני יכול לזרוק משפט בסגנון "אתה ראית את המשחק אתמול? איזה שיפוט גרוע". 99.9% מהמקרים התגובה תהיה "צודק, השופט יצא בן זונה". או "וואלה, לא הגיע להם לנצח אתמול". והתגובה "צודק, הם לא שיחקו משהו". למרות שלפעמים יוצא לך איזה משפט שגורם לכולם להרים גבות- " בטח חם נורא שם בדרום אפריקה, לא?"
מי שחושב שזה גורם לי להיות פחות גבר מוזמן לבוא ולהתמודד איתי בפעילות הכי גברית שיש- מכות. או להחליף גלגל. אני עובד בעבודה פיזית, אני מקלל כשצריך והייתי שריונר. אני לא צריך להוכיח לאף אחד שאני גבר (חוץ מלאשתי). אני יודע מה זה נבדל, חלוץ ובלם והייתי אלוף בקעת אונו בפיצוח גרעינים למרחק. אז אל תתעסקו איתי. אני פשוט לא מתעניין בכדורגל.
אבל בשביל כל אלו שכן- תהנו מהמשחקים, אל תשכחו שהשופט לא באמת בן של יצאנית ויאללה בית"ר!!
אבא שלה ושלו 
2 מחשבות על “מונדיעלק”