משחקי הכס

רשומה רגילה

לתום יש הרבה כיסאות. תום אוהבת את כולם. למה? כי הם של תום, כמו שהיא חוזרת ומדגישה וחוזרת ומדגישה. ושוב מדגישה, ליתר ביטחון. היא טיפה רכושנית, כבר אמרתי?
יש את כיסא האוכל, או כמו שפאי קורא לו- המזרקה. אז נכון, רוב הזמן תום אוכלת יפה, ומצליחה להכניס את האוכל לפה בלי לאבד יותר מדי בדרך, אבל מדי פעם ובגלל הפעמים האלו פאי מחכה בשקט מתחת לכסא בכל פעם שתום מתיישבת בו, יש… תקלה. אני קורא לזה תקלה בגלל שאני מסרב להאמין שהילדה המחונכת שלי תחליט מאיזו שהיא סיבה לקחת את הצלחת של האוכל שהיא אכלה בתיאבון רב עד לפני 3 שניות ולשפוך אותה ישר לפה של פאי. ואני מזכיר לכם שפאי הוא פקינז, אז כשאני אומר הפה של פאי אני מתכוון על כל פאי.
כסא נוסף הוא הכסא שתום קיבלה מסיגלית הגננת לסוף השנה שעברה. כסא מתקפל לים, עם תמונה של תום עליו. כמובן שמה שנושא עליו את התמונה של תום הופך מיד לחפץ יומיומי, אתם הרי לא מצפים שנבזבז את התמונה של תום רק על הים כשאפשר לשים אותו במרכז הסלון, בדיוק בדרך של אבא כשהוא קם יחף באמצע הלילה להביא מים קרים לילדה שלו ומצליח לבעוט בו, אבל רק עם הזרת כמובן.
יש עוד מגוון של כיסאות: הכסא של תום כשאוכלים אצל סבא וסבתא, הכסא של תום במכונית, הכסא הסגול של תום (שזה בעצם כל כסא בצבע סגול {ברצינות, היא רבה עם ילדים שיושבים על כיסאות כאלו כי הם שלה}), הכסא השני של תום שבאמת מיועד לבית ולא לים, ועוד רבים וטובים. אבל הכסא עליו אני רוצה לדבר הוא זה-

הכסא של תום

הכסא של תום

נכון, כבר דיברתי על הגמילה שלנו מחיתולים, אבל זה היה לסיר של ילדים קטנים. תום כבר לא עושה בסיר. לתום יש כסא. לא סתם כסא- הכסא של תום.
זה התחיל בחשדנות. יום אחד תום נכנסה לשירותים והכסא פשוט חיכה לה שם. תום, שכידוע לכם כבר אוהבת כיסאות, מייד טיפסה עליו, אבל כשגילתה שיש בו חור, היא לא כל כך הבינה למה הוא משמש. בוא נאמר, שאם לא היינו בסביבה היא הייתה יושבת עליו עם הראש למטה. אחרי שהפכנו אותה והושבנו אותה עליו, הסברנו לתום שזה הישבנון שלה ושבניגוד לשאר הכיסאות שהיא רגילה אליהם, עליו יושבים בלי תחתונים. הדגשתי כמה פעמים שרק עליו יושבים בלי תחתונים, כי לילדה יש זיכרון של פיל, וכמו עורך דין מנוסה היא יכולה לשלוף "לופ-הולס" בכל דבר עליו דיברנו. אז תום ישבה. וישבה. וישבה. וישבה. וישבה. וישבה…עד מוצאי שבת. ומאז איש אינו שואל…. טוב, נסחפתי קצת.
הנקודה שלי היא שהיא ישבה עליו הרבה זמן ולא עשתה כלום. אנחנו מצידנו לא התייאשנו וסמכנו עליה שכשהיא תרגיש שמתאים לה היא תעשה. במבט לאחור, כנראה שאם לא הייתי מזמזם את השיר של משחקי הכס בכל פעם שהיא התקרבה לכסא זה היה עוזר. בסוף, אחרי כמה ניסיונות של ישיבה ללא תוצאות, תום עשתה פיפי בכסא. היא הייתה כל כך מרוצה. גם אנחנו. רק פאי לא. הוא נורא אהב את הסיר שלה.
כמובן שמהרגע שהיא עשתה פיפי (וגם קקי) בכסא, היו לה כמה קריזות בנוגע לאיך לעשות, מתי (אמצע הלילה, לדוגמה. שלא לדבר על זה שמהרגע שהילדה גילתה שאם היא אומרת "פיפי" באמצע הלילה קופצים אליה תוך שתי שניות בניגוד לחצי שעה של "תקום אתה, אני קמתי אתמול", היא התחילה לעשות פיפי 15 פעמים בלילה. כל פעם טיפה אחת), עם מי (נשבע לכם שהיו כמה פעמים שגורשתי מהשירותים בבושת פנים, ופאי זרק לי חיוך מלגלג כשהיא קראה לו לבוא), ועם מה להעסיק את עצמה בזמן שהיא על הכיסא (אני חושב שחוץ מלסרוג, היא מיצתה את כל האופציות).
היום תום בשלב שהיא אוהבת את הכסא שלה, הוא הרי הכסא של תום. רק שלפעמים היא כבר נורא רוצה לעשות פיפי ב"שירותיםשלאבאואמאכמוילדהגדולה". בגדול אנחנו בעד, אני רק מפחד שיגיע היום שהיא תמצא אותי יושב על האסלה ותצעק עלי שאני יושב בכסא של תום…

כס הברזל

כס הברזל

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s