קרה לכם פעם שהגעתם למקום בו אף אחד לא הבין מילה ממה שאתם אומרים? כעס, בלבול, פחד… אלו התחושות שעוברות אצלי רק מהמחשבה על כך.
תום מתחילה לדבר. זאת אומרת, היא התחילה לדבר די מזמן (בגיל שמונה חודשים לכל מי שרוצה להשוות). היא כל כך מוכשרת שהמילה הראשונה שלה הייתה למעשה שתי מילים: "את זה". את המילה החשובה הראשונה שלה ("אבא", ברור) היא אמרה בגיל שנה. עכשיו היא בשלב שהיא מתחילה לדבר במשפטים שלמים. על הנייר זה מצויין, אבל בפועל זה הרבה פעמים מסבך את העניינים. אם מישהו היה אומר לכם: "א ממה, אסה תומה, לאה קוק, או אוקו פום", כנראה שלא הייתם מבינים מה הוא רוצה מכם. (התשובות במהופך בסוף הפוסט). לעומת זאת – "לא צה!!!" בשילוב נענועי ראש חזקים מצד לצד היה לנו די ברור מהרגע הראשון. יש משהו שגורם לך להרגיש כמו מגלה ארצות שפוגש שבט שלא יודע מילה בשפה שלך, וצריך ללמוד את השפה שלהם וללמד את השפה שלך.
טרי פראצ'ט, אור מופלא (בתרגום חופשי)- "היער של סקונד היה היער היחיד ביקום כולו שנקרא – בשפה המקומית – "האצבע שלך דביל", שהיא המשמעות המילולית של המילה סקונד . הסיבה לכך למרבה הצער נפוצה למדי. כאשר החוקרים הראשונים מהארצות החמות סביב ים המעגל נסעו לאזורים הקרים יותר, הם מילאו את החללים הריקים במפות שלהם על ידי גרירת היליד הקרוב ביותר, והצבעה על ציון דרך רחוק כלשהו, תוך שהם שואלים מה זה בקול רם ובצורה ברורה, ואז כתבו כל מה שהאדם המשועשע אמר להם. כך הונצחו בדורות של אטלסים גיאוגרפיים מוזרויות כגון: "רק הר", "אני לא יודע, מה?", וכמובן, "האצבע שלך דביל".
הדבר השני שתמיד מזכירות לי השיחות עם תום בזמן האחרון זה את התרגומים של גוגל. כשמתרגמים עם גוגל הוא מתעלם לחלוטין מההקשר של המילה בתוך המשפט. הוא בעצם מתרגם מילולית את כל הקטע ופשוט יורה את מה שנתת לו בחזרה.
"לפני זמן רב, בגלקסיה רחוקה, רחוק … זוהי תקופה של מלחמת אזרחים. למרוד חלליות, בולט מנסתר בסיס, שזכה בנצחון הראשון שלהם נגד האימפריה הגלקטית המרושעת. במהלך הקרב, מרגלים רבל הצליחו כדי לגנוב את התוכניות סודיות לאימפריה של נשק אולטימטיבי, כוכב המוות, תחנת חלל משוריינת עם מספיק כוח להרוס את כל כדור הארץ. נרדף על ידי הסוכנים מרושעים של האימפריה, גזעים הנסיכה ליה בבית סיפונה ספינת חלל, אפוטרופוס של התוכניות הגנובות שיכול להציל את העם שלה ולשחזר חופש הגלקסיה"
למי שלא הצליח להבין. מדובר בכתוביות הפותחות את מלחמת הכוכבים.
יום אחד נשארתי עם תום בבית כי היא הייתה חולה (ואני הייתי ביום חופש). קמנו ביקיצה טבעית אחרי הלילה הנוראי שעבר עלינו. כשאני אומר לילה נוראי אני מתכוון ללילה בו ישנתי אולי 20 דקות במצטבר, כי לתום כאבו האוזניים וכל פעם שהיא זזה היא התעוררה בכאבים ובצעקות ולמרות שניסיתי לא ממש הצלחתי לישון בכל הרעש הזה, עד שבסוף נשכבתי ליד המיטה שלה והנחתי עליה יד כדי להרגיע אותה ונרדמתי ככה. וכשאני אומר יקיצה טבעית אני מתכוון לזה שתום קפצה עלי מהמיטה שלה והרגל שלה בטבעיות הקיצה לי את הפנים. אז אחרי שהתאוששנו (אני מהכאבים, היא מהצעקה שלי), קמתי להכין לנו משהו לאכול. אני רציתי קפה ותום ביקשה "שויישש".
חשבתי שאולי הרגל שלה דחפה לי איזה משהו לאוזן ואני לא שומע טוב, אז שאלתי אותה שוב מה היא רוצה. התשובה הייתה, באותה נחרצות, "שויישש". וכדי שגם לכם יהיה ברור "Shoyshesh". גם אם הייתי במצב קוהרנטי לחלוטין, ולא אחרי לילה נטול שינה ודרופ-קיק לפרצוף, אני לא חושב שהייתי יכול להבין למה היא מתכוונת. אז התגובה הראשונה שלי הייתה: "לא תום, לא כדאי לך. זה לא טעים בכלל. בואי נאכל חביתה". למי שעוד לא מכיר את תום, הילדה יודעת מה היא רוצה. יהיה יותר קל לשכנע את יצפאן שהוא כבר לא מצחיק מאשר לשכנע אותה לשנות את דעתה. קריאות ה"שויישש!! שויישש!!!" נעשו יותר ויותר נחרצות. בלית ברירה פתחתי את המקרר והתחלתי לעבור איתה על כל דבר ודבר שהיה שם. אז מסתבר ששויישש זה לא ביצים, לא חלב, לא מעדן. זה גם לא מלפפון, גמבה או גבינה צהובה. עברנו לארון, אולי שם נמצא שויישש. אז זהו, שלא. בשלב מסוים קרסתי מול המקרר , תום מתרוצצת מסביבי (איכשהו למרות שגם היא לא ישנה בלילה היו לה מצבורי אנרגיה בלתי נדלים). הרמתי את ראשי לשמים וזעקתי "ש-ו-י-י-ש-ש!!!!!!", אך גם משם לא באה הישועה. בכוחותיי האחרונים זחלתי אל מכשיר הפלאפון, חייגתי לאשתי ונשכבתי על הרצפה, קודח. כאילו מרחוק מאוד שמעתי את קולה:" הי מאמי, מה שלום הקטנה שלי?". רציתי לצעוק לה שהשד הטזמאני שלה לא כזה קטן, וגם לא כזה ברור. אבל כל מה שהצלחתי להוציא מגרוני הניחר היה:" שויישש??"
שתיקה מהצד השני. זהו, אני אבוד. דמיינתי כבר איך אני קם מהרצפה בלי שתום תשים לב, אסגור מאחורי את הדלת ואברח למקום רחוק, אולי מנזר, בו לעולם לא אצטרף לשמוע את המילה המבעיתה הזו.
"שויישש? אה, נו. היא רוצה קורנפלקס. תן לה קצת, יש על המדף"
ניתקתי. עצמתי את העיניים, נשמתי עמוקות. התרוממתי ואמרתי" תוםתום, את רוצה קורנפלקס, מתוקה?". תום רצה אלי וחיבקה אותי "הן, הן!!".
הייתי שמח לומר שהיום אנחנו צוחקים על כל המקרה. אז כן, לרוב אנחנו צוחקים, אבל יש לילות בהם אני מתעורר, מכוסה זיעה קרה, ולחישות שויישש מהדהדות באוזני……
ולמי שחיפש את התשובה למשפטים של תום-
"על אמא", "התירס של תום", "לילה טוב", "כובע חום"
אבא שלה ושלו 